החלטה בתיק ת"א 22879-08-11

החלטה זו עניינה בבקשה שהגישה המבקשת להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית מטעם המל"ל, לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

כאן המקום לומר, כי הפסיקה התייחסה לבקשות מעין אלה כבקשות חריגות, דהיינו על המבקשת להביא טעמים מיוחדים לסתור את קביעת הנכות של המל"ל בתאונות דרכים, שהן גם תאונות עבודה, שאם לא כן למעשה ההוראות בחוק הפלת"ד בהקשר זה לא יהיו בעלות משמעות.

צריכות להיות אפוא נסיבות חריגות ויוצאות דופן, מכוחן יתיר ביהמ"ש הבאת ראיות לסתור את הקביעה הרפואית של וועדות הנכות שליד המל"ל.

נסיבה חריגה שכזו יכולה להיות למשל מצב שבו לא הועמד מלוא החומר הרפואי בפני וועדת הנכות של המל"ל באופן שהתמונה הרפואית המלאה לא עמדה בפני המל"ל ואז לא ניתן היה לקשור את הקשר הסיבתי הרפואי אשר הינו חלק מעבודתה של וועדת הנכות אשר בנוסף קובעת גם את עצם קיומה או אי קיומה של נכות.

המשיבה מכל מקום טוענת שלא רק שלא הסתירה את כל האינפורמציה הרפואית בפני וועדת הנכות, ולראייה בסעיף תלונותיה ישנה התייחסות לתאונות דרכים שעברה בעבר ובמהלכם בין השאר נפגעה בפגיעה שניתן לייחס אותו לפגיעה ווסטיבולרית , אלא שלטענתה בדיקת אי.אם.ג'י לפני התאונה נשוא כתב התביעה ואחריה הדגימה בפירוש ממצא ומלמדת על כך שעובר לתאונה לא היתה סיבה לקבוע לה אחוזי נכות ואחרי התאונה נקבעו לה אחוזי נכות.

לעניין זה טוענת המבקשת, כי בדיקת האי.אם.ג'י שעליה הסתמכה הוועדה למעשה היתה בדיקה שלא הושלמה ע"י המבקשת ולכן היא אינה בדיקה אובייקטיבית, כפי שהיא אמורה להיות.

כך נאמר בפרוטוקול הוועדה מיום 29.5.11 שבמהלכה נקבעה נכות הצמיתה בשיעור 10% ע"י המומחה ד"ר כרם מרואן בתחום א.א.ג. בסעיף "תולדות המקרה ותלונות מפי התובע":

"יש לי בעיה מאוד קשה שהיא הוכחה בבדיקת אי.אם.ג'י. המצב היחידי שאני יכולה לשכב עליו זה צד שמאל. אם אני שוכבת על הגב או מצד ימין, אני מרגישה מסוחררת מאוד. לא יכולתי לעמוד בבדיקת אי.אם.ג'י ששלחו אותי. נכנסתי לסחרור ולא יכולתי לעמוד בה, זוהי הבעיה הכי קשה שלי ...".

על כך קבעה הוועדה:

"התובעת תיארה את הסבל שלה מסחרחורות בעיקר בשינוי תנוחת הגוף בזמן שכיבה ללא שינוי מעת האירוע של התאונה הנדונה, כאשר לפי תוצאות אי.אם.ג'י העדכנית - 16.3.11 מעידות על חוסר יכולת להשלים את הבדיקה בגלל סחרחורת אובייקטיבית בשינוי תנוחת הגוף. לאור האמור לעיל מדובר ככל הנראה בפגיעת האונה השמאלית עם נכות צמיתה".

בסעיף המתייחס למסמכים שעמדו בפני הוועדה צוין מסמך אחד ויחיד - בדיקת אי.אם.ג'י מיום 16.3.11.

עברתי על המסמכים הרפואיים שהציגה אותן הנתבעת/המבקשת ועל תגובת התובעת/המשיבה.

לא התרשמתי כי מלוא התמונה הרפואית ומלוא המסמכים הרפואיים הועמדו בפני הוועדה הרפואית שקבעה לתובעת את הנכות.

לא מצאתי תיעוד של מסמכים אלה באותו מקום רלוונטי המתייחס להימצאותם של המסמכים בדו"ח הוועדה, לא מצאתי התייחסות ספציפית של הוועדה לעברה הרפואי של התובעת וגם לא יכולתי להתעלם מכך שלמעשה התובעת לא השלימה את בדיקת האי.אם.ג'י.

בדיקת אי.אם.ג'י אמורה להיות בדיקה אובייקטיבית ואם אכן הייתי מתרשם שיש ממצא אחרי התאונה להבדיל מבדיקת אי.אם.ג'י שבוצעה לפני התאונה, ייתכן שהייתי דוחה את הבקשה.

ואולם, משהוברר כי למעשה התובעת לא השלימה את בדיקת האי.אם.ג'י, הטיעון לפיו מדובר בממצא אובייקטיבי לא שכנע אותי.

אשר על כן, אני סבור שיש הצדקה לאפשר בדיקה ע"י מומחה א.א.ג. שהינו מומחה אובייקטיבי, מומחה מטעם ביהמ"ש, וכי הוכח "טעם מיוחד" המצדיק הבאת ראיות לסתור ומינוי שכזה.

אני מקבל אפוא את הבקשה להבאת ראיות לסתור וממנה את מומחה א.א.ג', ד"ר יורם גורי כמומחה מטעם ביהמ"ש.

בשכרו תישא הנתבעת.